על פניו מדובר בהחלטה בינארית; שחור או לבן. אבל ההנחיות החדשות בנוגע לגלימה וקשת הטעויות שניתן לעשות מוכיחים שבחירת הלבוש להופעה בבית המשפט מורכבת הרבה יותר.

הנסיון לאקלם במחוזותנו תרבות לבוש פורמלית הוכחה ככישלון פעם נוספת עם החלטת המועצה הארצית לעטות את הגלימה גם בבית משפט השלום. בבסיס ההחלטה עומדת הטענה כי על אף קוד הלבוש המחמיר הנהוג בבתי המשפט, עורך-דין העוטה גלימה מדבר ומתנהג בצורה מכובדת יותר. אמנם, משמעות ההחלטה היא חוסר נוחות וסרבול עבור אלפי עורכי דין, אך במונחים סוציולוגיים יש אמת בטענה, מכיוון שבקוד הלבוש הישראלי, כמו גם בתקשורת הבין-אישית הנהוגה בישראל, הערך החשוב ביותר הוא חוסר הפורמליות.

לפיכך המשימה היא מורכבת במיוחד; מחד, יצירת הופעה מוקפדת וגם מחמיאה אם אפשר, ומנגד הימנעות מחציית הקו הדק אל עבר לבוש הדור מידי החורג מגבולות חוסר הפורמליות ומעיד על העדפה מוגזמת של הצורה על פני התוכן. הקפדה על טיב הלבוש ועל התאמתו ללובש היא הכרחית על מנת להימנע מטעויות לבוש נפוצות, אך אין די בכך. יש להבטיח שההופעה גם תיצור אמירה אישית המעידה על אישיות בעליה ותתרומם מעל מדים בשחור לבן אותם יכול ללבוש כל אדם אחר.

בסופו של יום, על אף שהגלימה מחייבת שעות נוספות, במסדרונות בית המשפט החמים הגלימה על פי רוב מקופלת, וההופעה הבסיסית שבה להיות כרטיס ביקור משמעותי. מן הידועות היא שלרוב האנשים דרושות שניות מעטות כדי לאמוד, לקטלג ולהניח הנחות מסויימות אודות אדם אחר על בסיס המראה החיצוני בלבד. לפיכך, השקעת מחשבה בצורה, לצד התוכן, היא הכרח בעולם של היום בו ההופעה היא לעיתים חזות הכל תרתי משמע.