על חשיבותה של הייצוגיות בעבודה מאת רותי טרבס (פורסם ב-17/4/2013 ב-HRM)

כשאנחנו מחפשים בן או בת זוג, ברור לנו שעלינו להיראות במיטבינו מכיוון שאנו עלולים לשלם מחיר של דחייה מהצד השני. אבל גם בעבודה הרבה קם ונופל על ניראות, ועובדים רבים משלמים מחיר על האופן שבו הם מציגים את עצמם.

בתפקידים בעלי אוריינטציה ייצוגית כמו קבלת קהל, מתן שירות, מכירות, פיתוח עסקי וכו', כל עובד ועובדת משמשים כחלון ראווה של הארגון, והופעתם משליכה על רמת המקצוענות של הארגון. אין כוונתי לומר שעובד יעשה את עבודתו באופן טוב יותר אם יהיה לבוש באופן מוצלח יותר, אך הניראות שלו תיצור רושם טוב יותר אצל הצד השני; כלומר אצל הצד השני יתעוררו תחושות של הצלחה, מקצוענות, רצינות ותחכום.

גם בתפקידים אחרים להופעה יש חלק חשוב ברושם הכללי שאנו יוצרים. כשכירים אנו עסוקים בשיווק עצמי על בסיס יומיומי, הרי כולנו כפופים להערכות תקופתיות של העמיתים והממונים. אריזה מוצלחת יכולה לעזור לנו להשיג את מה שאנחנו רוצים ולהעביר מסרים שונים שיכולים לקדם אותנו.

אם ההופעה שלי "מתוקתקת" אז אני כנראה מתקתקת את הפרוייקטים שלי. מנגד, אם אני לבושה באופן שמנסה להסתיר את הגוף אז הסאב-טקסט המתקבל הוא שייתכן ואין לי את הביטחון הדרוש לנהל אחרים. אם בגדיי מוכתמים תדיר וכתפיי מעוטרות ב"דרגות" של פליטת התינוק אז אולי אני לא יודעת לנהל את הזמן שלי באפקטיביות, או שאני מאד עמוסה עם מה שכבר יש לי ולפיכך כרגע מבין העמיתים שלי אני המועמדת הכי פחות מתאימה לקידום, או שייתכן ויכולת פתרון הבעיות שלי נמוכה, כי לאפסן חולצה נקיה באוטו, למשל, לא עלה על דעתי.

כמובן שאריזה מוצלחת לא יכולה לכפר על מוצר גרוע; עובד שאינו מקצועי לא יוכל לחפות על כך לאורך זמן בעזרת הופעה מרשימה, אך לעובד מקצועי יהיה קל יותר למצות את הפוטנציאל של ההצלחה שלו בעזרת הופעה הולמת.

ומהי הופעה הולמת?

בכן, זה משתנה כמובן בהתאם לקוד הלבוש בכל ארגון ובהתאם לתפקיד.

בישראל קוד הלבוש הוא מאד לא פורמלי, דבר המקשה על הגדרת לבוש ראוי מהו. מה שכן, מי שלבוש באופן רשמי מידי עלול לשלם מחיר ולהיתפס כמי שאינו "אחד משלנו". כלומר, דרך המלך היא למעשה חבל דק עליו אנו הולכים, מכיוון שאנחנו כן נעזרים בפורמליות מסויימת כדי לשדר מקצוענות ומחוייבות לעבודה מצד אחד, אבל אנחנו גם לא רוצים "לדפוק הופעה" או ליצור תדמית מנוכרת ולהוציא את עצמנו מהכלל באופן שלילי מצד שני.

סוגייה נוספת שהיא טיפוסית לישראל היא לבוש חושפני, השמור ברוב המקרים לנשים אך לא רק. מחשופים המסיחים את הדעת, לבוש צמוד מידי, מכנסיים קצרצרים והרשימה ארוכה – כל אלה משדרים מסרים שלא מועילים לעובד בטווח הרחוק, ומורידים מכישוריו. כאשר עובד מגיש בעיקר את נתוניו הפיזיים, קשה להתייחס במלוא הרצינות ליכולותיו ולמקצוענותו. לעיתים קרובות העובד או העובדת אינם מודעים לרושם ולנזק שהופעתם יוצרת והתערבות מתונה יכולה בהחלט לסייע. לא מומלץ שהבוס או הבוסית יעירו, כי דבר כזה עלול להתפרש כצעד מתנכל. כדאי להשאיר את הטיפול לצד שלישי בין אם פונקציה פנים ארגונית ובין אם על ידי גורם חיצוני לארגון, שאין בינו ובין העובד המסויים יחסי עבודה מתמשכים.