בנעליים עם עקב יש הרבה כוח. במיוחד למי ששואבת ביטחון מתוספת הגובה שהן מקנות, אבל לא רק. נעל עקב בהגדרה מקנה מראה נשי, וגם הלבוש הפשוט ביותר משתדרג בעזרת נעל עקב טובה. אבל נעלי עקב טומנות בחובן מוקשים רבים כשזה מגיע לסביבת העבודה, במיוחד נוכח חוסר היכולת של נשים רבות להבדיל בין נעלי יום לנעלי ערב ולאור העובדה שיש נשים שמאמינות שככל שהעקב גבוה יותר הרי זה משובח.
אז מה הן נעליים המתאימות לעבודה? ובכן, הכלל הבסיסי הוא שהנעליים יאפשרו לנו, פונקציונלית, לבצע את העבודה שלנו. כלומר, אם התפקיד שלי כולל לעלות במדרגות בין קומות ולעבור בזריזות ממקום למקום – זה ברור שנעליים עם עקב דק וגבוה הן מחוץ לתחום, כי הרושם העיקרי שיתקבל הוא פתטיות מסויימת נוכח חוסר ההבנה שאחד מהפריטים שמרכיבים את ההופעה פוגם בביצוע התפקיד. אגב, אם כבר עוסקים בנעליים, גם על נוחות יתר המתגלמת בנעל נוחות או ספורט גסה ומגושמת עלולים לשלם מחיר; התדמית המתקבלת היא מבוגרת במובן של חוסר עדכניות. באנגלית קוראים לזה להיות out dated. כמו רוב הדברים בחיים, האמת כאן נמצאת איפה שהוא באמצע, בין עקב הסטילטו לסוליית הגומי, בין קורבנות אופנה לפגות התוקף. נשים רבות נמנעות מנעליים עם עקב כדי שיהיה להן נוח אך יש נעלי נוחות רבות בעלות מראה של נעלי עקב קלאסיות עם עקב של 2-5 סנטימטרים שהוא למעשה נמוך יותר מכל נעל פלטפורמה הנחשבת לנוחה.
נעל עם עקב קטן, כזו הפתוחה באיזור גב כף הרגל בדומה לנעל סירה, יוצרת אשליה של רגל ארוכה יותר. בהחלטה בין חרטום עגול לשפיץ – כל אחת לפי הטעם שלה – אם כי לשפיץ יש יתרון קל בתוספת אורך נוספת. בנוגע לנעליים בעלות פתח קדמי (ששמן פיפ-טואו, על משקל פיפ-שואו) – יש להקפיד כי האצבעות לא ידחסו קדימה דרך החור כתוצאה מהזווית של העקב. אם זה קורה סימן שהעקב גבוה מידי. ככלל עדיף לא לחרוג מגובה של עקב מידי – כלומר קטן-בינוני.
מרילין מונרו אמרה לפני שנים רבות "תנו לבחורה את הנעליים הנכונות והיא תוכל לכבוש את העולם". אבל מה קורה למי שנועלת את הנעליים הלא נכונות? ובכן, ככה נולדות קורבנות אופנה.