מדור בדיקת נוכחות במגזין מאת רותי טרבס, איך ללבוש חצאית לעבודה
לבישת חצאית היא סטייטמנט של נשיות, ועדיף לעמוד מאחורי ההכרזה הזאת ולא לנסות "להקטין" אותה על ידי לקיחתה למקום של ילדה-אשה, או להוזיל אותה על ידי גלישה לסקסיות יתר.
עוד לא פגשתי גבר או אשה שלא התפעלו מדמותה של ג'ואן הולוויי, המזכירה הסקסית ממד-מן, המתכופפת בחצאית העיפרון הגבוהה והצמודה שלה ומבליטה באופן מעורר התפעלות את ישבנה הסקסי בעל צורת הלב המושלם. אבל ג'ואן נשארת תמיד בטייפקאסט של המזכירה ולא מצליחה לצאת ממנו, למרות כישוריה הגבוהים. אז נכון, מה שהתרחש בשנות ה-50 בארה"ב אינו בהכרח רלוונטי לישראל של היום, אך בהיעדר קוד לבוש רשמי בישראל בשילוב עם מזג האוויר החם מותיר את ההבחנה בין נשיות וסקסיות מעורפלת. נשים המנסות להחצין נשיות ועושות זאת באופן גס מידי, משלמות על כך מחיר, מכיוון שהן נתפסות קודם כל כנשים ורק אחר כך כבעלות מקצוע. מצד שני, אין כוונתי לומר שיש להצניע או להתנצל על הנשיות שלנו, ההפך הוא הנכון, אך יש לעשות זאת באופן מתוחכם ומחמיא ולזכור תמיד כי כאשר הפיזיות שלנו היא בוטה באופן לא ראוי, התוכן המילולי שלנו מקבל פחות מקום והערכה.
ולענייננו. לבישת חצאית היא מפגן של נשיות. וככזאת יש לשמר אותה בגבולות הטעם הטוב ולהיזהר מחשיפת יתר. הכלל הראשון והברור הוא שהחצאית לא תהיה קצרה מידי, ויש לשים לב שהחצאית מתקצרת עוד יותר כשיושבים. אני לא אשכח דיון רב-מוזמנים שבו השתתפתי ובו עורכת דין בכירה חטאה בחצאית קצרה מידי, ולרוע מזלה הדיון התנהל תחת שולחן אובלי גדול מזכוכית, וכך יצא שהדבר העיקרי שהיה מונח על השולחן היה הרגליים החשופות יתר על המידה שלה.
